שבת עם טולי/ אריאלה רביב
אריאלה רביב אם חד-הורית, בלוגרית, עורכת ומתרגמת, חיה באשקלון. עובדת מהבית.
שבת – 23.5.09
3:00 - מתעוררת ודורשת לעבור למיטה שלי.
6:00 – מתעוררת שוב, הפעם כדי לינוק.
8:00 – מתיישבת לידי על המיטה ומזמרת לעצמה "בים בם בם", הגיע זמן לקום.
עד 8:30 – מחליפה חיתול ראשון; צחצוח שיניים, שטיפת פנים וידיים, כיום זה כבר כרוך במו"מ, כי היא מתעקשת לצחצח לעצמה, אז אחרי שאני מצחצחת לה היא מצחצחת; מלבישה בבגדי בית.
8:30 – ארוחת בוקר. אני שואלת אם היא רוצה טוסט עם גבינה, היא מאשרת, מכינה טוסט עם גבינה ועגבנייה, לא אוכלת אותו. מורחת לה קרקר בגבינה, לא אוכלת, בסוף אנחנו מתפשרות על קורנפלקס עם יוגורט. רבע מהיוגורט מגיע לרצפה, רבע לחולצה, חצי לבטן.
9:00 – שוטפת כלים של ארוחת הבוקר, מנקה את הרצפה, מחליפה את החולצה שהתלכלכה ביוגורט.
9:10 – קקי. רוחצת אותה, מחליפה חיתול. היא מבקשת שאקריא לה את מעשה בחמישה בלונים, מקריאה. אחר כך היא מבקשת את איה פלוטו.
9:30 – משחקת עם הבימבה, כולל שתי נפילות על הפנים, שדורשות ניחומים. אחר כך היא יוצאת להתגלש, תופסת את סבתא שתיתן לה יד.
10:00 אני צריכה להתקלח, משאירה עם הדוד שנותן לה צבעים ודף. דורשת שנצייר לה כספיון, כשאני חוזרת מהמקלחת הדף מלא ציורים של דגים קטנים.
10:30 – מבקשת לאכול בננה. חותכת לה לחתיכות קטנות. כשגומרת לאכול הולכת לשטוף ידיים ושוב להחליף לה בגדים, גם כי התלכלכה בצבעים ובבננה, וגם כי נוסעים לתל אביב.
11:00 – אני בודקת שבתיק העגלה יש כל מה שצריך: טיטולים, חליפה נוספת להחלפה, מגבונים, פלסטרים (ליתר ביטחון), כוס מים ושקית עוגיות.
11:10 – מעמיסה את העגלה למכונית, שתינו חגורות בכיסאותינו. בנסיעה אנחנו מפתחות דיון עמוק על דגלים, והאם באמת ייתכן שיש רק צבע אחד בעולם: אדום!
12:00 – הגענו לתל אביב, טליה, דוד שלה ואני הולכים לאכול. אני מזמינה אוכל שסביר שהיא תאהב, היא לא אוהבת. לעומת זאת את האטריות של הדוד היא אוהבת, לכן הדוד פולה את האטריות מהמרק, ואני מאכילה אותה. למרות הזהירות, היא מתלכלכת.
13:00 – הולכים לאכול גלידה, היא מתעקשת לאכול לבד מהגלידה שלי, ויש פיזור שווה על פני הפרצוף, החולצה שלה והחולצה שלי.
13:30 – מגיעים לבית של עוד דוד, שם אני מחליפה לה בגדים וטיטול, כרוך בהתפתלויות נמרצות וסירוב תקיף לנעול נעליים, שנפתר בעזרת משחק "צייד הרגליים" שנורא משעשע אותה.
כשהיא כבר לבושה היא מבקשת לשחק בברווזים.
14:30 – הדודה מגיעה, והן משחקות בשמחה ביחד, עד שטליה מועדת וחוטפת מקצה השולחן, זה דורש ניחומים מאסיביים.
15:00 – הולכים לאכול. טליה מתנפלת בשמחה על הצ'יפס של כולם. הפעם היא לא מתלכלכת, מזל, כי אין לי בגדים להחלפה.
16:00 – מסתובבים ברוטשילד, היא מתעקשת ללכת ברגל ומסרבת שניתן לה יד, לכן צריך להשגיח עליה בשבע עיניים. כשצריך לחצות כבישים ומרימים אותה היא מתפתלת ובועטת כמו צלופח זועם.
17:00 – מתיישבים על ספסל, היא כל הזמן אומרת "ביי ביי" ומתרחקת, צריך להשגיח שלא תתרחק מדי, מצד שני, ראוי לאפשר מידה סבירה של חופש. מזל שיש עוד מבוגרים, כך שכל פעם מישהו אחר משגיח שהיא לא מתרחקת.
17:30 – סבא וסבתא מגיעים, בזמן שהיא משחקת אתם אני הולכת להביא קפה לכולם, כשחוזרת היא מבקשת אלפחור. אחרי האלפחור חוזרת להתרוצץ, שוב מועדת, הפעם חוטפת מכה במצח, ניחומים מאסיביים. בגלל שהיא עייפה כבר אנחנו מתחבקות והיא מלטפת לי את הבטן כדי להירגע. לא ממש נעים לי שהבטן הפוסט היריונית שלי נחשפת באמצע שדרות רוטשילד, אבל כך היא מתנחמת, אין מה לעשות.
18:00 – נוסעים חזרה הביתה.
19:00 – מגיעים הביתה, היא מתחילה לרוץ סביב השולחן במעגלים, בינתיים אני מכינה לה ארוחת ערב, ביצה ועגבנייה. תוך כדי אני צריכה להשגיח שהיא לא תשבור אף צנצנת בארון התבלינים, ושלא תפזר את השעועית על הרצפה. היא מפזרת את הפתיתים על הרצפה, אני מטאטאה.
19:20 – מושיבה אותה לאכול, בהתחלה היא אוכלת, אחר כך משחקת עם האוכל, רגע לפני שהיא זורקת מה שהיא כבר לא רוצה לרצפה אני לוקחת לה את הצלחת, היא מתבאסת, דורש ניחומים מאסיביים. שוטפת את כלי ארוחת הערב, היא בינתיים עדיין בכיסא האוכל, מונה את הילדים בגן.
19:30 – עולה להכין לה אמבט. בינתיים היא עולה במדרגות וגוררת אחריה את הספר "אוטו גלידה", תוך מילוי האמבט אני מקריאה לה. מפשיטה, מכניסה לאמבט, חופפת לה שיער למרות המחאות הרמות, מצחצחת לה שיניים, נותנת לה לצחצח לעצמה, שוטפת פנים, נותנת לה להשתעשע קצת במים.
20:00 – מוציאה מהאמבט, מלבישה חיתול – הפעם היא מתעקשת לפתוח אותו כל הזמן, מלבישה פיג'מה – למרות שהיא טוענת בתוקף "לא צה ג'מה! לא צה ג'מה!" בסוף היא משתכנעת כי אני מראה לה שעל הפיג'מה מצוירות ג'ירפות שנוסעות על אופניים.
20:10 – היא בוחרת לשמוע את דובון לא לא, מקריאה לה, אנחנו מתחבקות, והיא דורשת, "איטה". לוקחת אותה למיטה, נשיקות וחיבוקי לילה טוב, ובלבי תפילה שהיא תירדם ולא תתחיל לבקש שאשב לידה.
20:30 – אני מתיישבת ליד המחשב ומתחילה לכתוב איזו כתבה, כי מתישהו צריך גם לעבוד, לא?
לבלוג של אריאלה רביב, לשאוף לנשוף
רגע, שאני אבין…
כל זה ואת לא מקבלת שכר, כן?…
הכנסת אותי לפאניקה כללית…
[...] אריאלה רביב – מהבלוג "לשאוף לנשוף". [...]