באחת וחצי מתהפך העולם/ אליעד עמר
אליעד עמר בן 42 נשוי לגל, אבא של בר ונעם, מנכ"ל ובעלים של "חגיגת גן" חברה ליצור ערכות למידה וקישוט לגני ילדים, אחראי אזור העמקים, שומרון ולב השרון בעמותת "יזמים צעירים ישראל", חולה אינטרנט, צלם פרסומת בעברי. כותב ומוחק ספר מפרי עטי כבר תקופה, מוציא את העצבים בתיפוף ונרגע בנגינה על מפוחית.
האמת שאני מזדקן.
שנים שהיו צריכים כל בוקר לגרד אותי מהמיטה. הילדים היו צועקים לי: "אמא אומרת שאנחנו כבר מאחרים לבית ספר ואם אתה לא קם היא הולכת לעבודה בלי לעשות לך צמה" ואני, שלא ידעתי מעולם לעשות לעצמי צמה, קמתי.
מאז שכלבת הפינצ'ר העונה לשם "נים" אימצה אותנו (בדיוק לפני שנה) אני קם כל בוקר בשש לפתוח לה את הדלת, כדי שתצא לעשות את צרכיה בחוץ ולא בבית. אשתי הודיעה לילדים שאם עוד פעם אחת נים עושה פיפי או קקי בבית היא עושה לה רילוקיישן למלונה בחוץ ….והם רוצים את נים בבית. אז אני מתעורר כל בוקר בשש, וכל בוקר (בשש) מנסה, ללא הצלחה, לשוב ולישון עד שבע – הזדקנתי.
בשבע אני קם מהמיטה, מבואס שלא נרדמתי, מתקלח ומסתדר מהר, כדי שגל תספיק לקלוע לי צמה.
בכל בוקר אני עושה לאשתי היפה "קפה לדרך" בכוס אלומיניום גדולה, מכניס את הסנדוויצ'ים והפרי שהיא הכינה לילדים לילקוטים ושם להם את הצידה והילקוטים הכבדים ברכב, ריטואל קבוע, נשיקות ופרידה. היא לוקחת אותם לבית הספר וממשיכה לעבודה ואני זז לעבודתי שנמצאת במרחק דקת הליכה מהבית.
ברבע לשמונה אני כבר פותח לעובדים את המפעל ומחלק עבודה ואז היום מתגלגל בעצלתיים: פגישות, טלפונים, עצבים, עד לשעה אחת וחצי. אז אני עוזב הכול, שיתהפך העולם, ונוסע לקחת את החבר'ה מבית הספר.
מתעדכן מה היה, ומי הרביץ למי, ולמה המורה רעה, ולמה אין שיעורים, ולמה ולמה ולמה….וכשלילדים נמאס כבר לספר אני מתרץ את החיטוט האבהי בזה שאני בוועד ההורים המרכזי של בית הספר ואם הם רוצים שיהיה טוב יותר אני צריך לדעת הכול.
אני מכין באהבה ארוחת צהריים לי ולילדים…. נו טוב, זו חצי אמת, אני אמנם מטגן את השניצלים אבל רק מחמם את התוספות שאשתי הכינה לנו מבעוד מועד, וממשיך להתעניין כאילו הם לא נעדרו מבבת עיני לשש שעות בלבד.
מהיום שהם נולדו החלטתי שאני אוכל איתם צהריים ועשיתי הכול כדי שהעבודה תסתדר עם ההחלטה, מודה כי לעיתים זה מתפקשש, אבל כעיקרון זה עובד.
בסביבות שתיים וחצי אני חוזר לעסק להמשיך בעבודה או יוצא לפגישות כאשר בממוצע כל רבע שעה הטלפון או המסנג'ר מצלצל עם שאלה, בקשה או טענה כל שהיא: "אבא, אני לא מוצאת כלום על מיקרונזיה והמורה אמרה שעד מחר אני צריכה לסכם", "אבא, יש לך 30 ש"ח אני צריך לקנות מתנה ליום הולדת של חבר", "אבא, בר מציק לי", "אבא, נעם מקללת"…..שטויות כמו אצל כולם. בדרך כלל אני שולח אותם להתקשר לאמא וברוב המקרים הם עונים: "אמא אמרה שאתה יודע יותר טוב…", ואחרי כזו אמירה נראה אותי לא פותר כל בעיה.
בשעה ארבע וחצי לערך, לאחר שגל שבה מהעבודה, היא הופכת לנהגת מונית – לחוגים, לחברים, לספריה…..עידו רוזנבלום פראייר לידה, היא שואלת שאלות ומצפה לקבל תשובות והילדים אפילו שקל לא רואים מזה.
בשבע אנחנו מחליפים כובעים ואז אני נהג המונית הלוקח חזרה מהחוגים, מהחברים, מהספרייה…והיא הופכת ליונית לוי – מה, יונית לא מכינה ארוחת ערב לילדים?…טוב, אז אולי מיקי חיימוביץ, אני הרי מתעניין בספורט לפחות כמו אלי אילדיס – בכלל אצלנו בבית כולם טאלנטים.
בשבע וחצי ארוחת ערב משפחתית, אמבטיות וכל אחד לעיסוקיו. לא חובה לישון אבל חובה לא להפריע אחד לשני או לאבא ואמא.
כבר כשבר נולד לפני 13 שנים החלטנו כי בשעה שמונה בערב נחזור להיות רווקים, ותתפלאו, זה עובד עד היום,
מודה כי לעיתים זה מתפקשש אבל כעיקרון זה עובד.
וזה סדר יום רגיל.
אבל איפה הכביסות והקניות והבישולים והניקיונות וימי ההורים והגינה. ופתאום קלקול פה וקלקול שם, וריבים ושיחות ולצאת וליהנות וכיו"ב.
למה לכם להתעסק בקטנות? הכל עושים בין לבין, הרי יש לנו המון זמן פנוי, מה לא??
הרי בקלות אשתי מכינה ארוחת בוקר, מקפלת כביסה עוזרת להתכונן למבחן באנגלית ומעצבת מוצר חדש בעבודה והכל בו זמנית, ואני תמיד קובע פגישות עם לקוחות על הדשא בגינה, כדי שאוכל במקביל לקצוץ ולהשקות אותו בזמן שאני נותן הרצאה – סתם אתם חושבים התקנתי אינטרנט אלחוטי? זה גם עוזר לי כשאני זורק את הזבל.
וברצינות, כשאני חושב על זה, אני באמת לא מבין איך אנחנו מספיקים הכל.
כנראה שככה זה אצל הורים, גם אמא שלי תמיד יותר עסוקה ממני.
מודה כי לעיתים זה מתפקשש אבל כעיקרון זה עובד.
נהנתי לקרוא. כן ירבו אבאים שכמותך.
כל הכבוד על הפוסט,לו לכל ילד היה אבא כמוך!!!
והצמה שלך הפתיעה בענק,תמשיך להיות כ"כ חיובי וחיוני לנו ברשת
שמחתי לקרוא ונהנתי אלה
מקסים. פשוט מקסים!
תודה על הפוסט. אני כל הזמן חושבת, למה זה לא שכיח יותר, למה יש לי צורך להתפעל, כמו כולן כאן, לשבח, למה זה לא מובן מאליו יותר. ובאמת אני מעריכה את האבהות המשקיעה שלך.
חשבתי שאתה איש מיוחד ויוצא דופן ועכשיו התברר עד כמה אתה באמת יוצא דופן.
הצמה הפתעה גדולה מאודדדד!!
אלעד יקר,
אני מכירה אותך ורטואלית בעקבות העיסוק המשותף (יצירה וילדים) ובעבר גם התרמתי אותך עבור גן ילדים ונענת ברצון.
ידעתי שאתה איש מקסים ועכשיו אני שמחה לגלות איזה אבא מקסים אתה!
תמשיך להינות מכל רגע ביממה!
קשת
מעולה.
תודה על ההיכרות שערכת ביננו.
נשמע כמו מופע להטוטים שלו ושמח.
דפנה
גם אני נהנתי לקרוא, וגיליתי את הסוד ריקי. זה לא שהוא האבא המשקיען היחיד בעולם, אבל הוא כותב על זה קצת כמו אישה (זה לא עלבון
) בפרוט של הדברים והמשימות, בהגדרת הדברים שחשובים לו.
אני לא רואה אצל הבן זוג שלי יכולת לפרט ככה את מה שאני עושה, או את מה שהוא עושה (פחות באגף הילדים) או יודע להשתמש במונחים האלה של "נהגת מונית" הוא אפילו לא קולט כמה שעות אני נמצאת באוטו בסיבובים האלה. זה מה שיוצא דופן בפוסט הזה.
אבל כל זה לא חשוב, אלעד אתה באמת נשמע אחלה
you are the best
תענוג! כל הכבוד לאליעד, תענוג לקרוא על אבות כמוך!
אחלה אתר נעים ואמיתי אהבתי לראות את ההתמודדות היומיומית שלכם
בלהיות הורים היום לעומת הורים של "פעם"43 שנים לאחור.כולל פילאי הטכנולוגיה,אין ספק שדברים השתנו .טוב או רע נושא לדיון.
אז כך בכל מקום שאני כותבת מגיבה אני חותמת "סבתא לנכדים מאושרים"
והתשובה היא לפניכם לא סתם הנכדים מאושרים.
האחראים לכן הם כלתי ובני המקסימים שעושים באמת הכל יחד בכייף עם המון אהבה נשמעת לא אוביקטיבית Sorry
אלה התוצאות לנכדים המאושרים -
גל ואליעד גאה בכם
סבתא לנכדים מאושרים
נהניתי לקרוא
אכן – קצרה היריעה מלהכיל יום בחיינו – יפה תיארת זאת – "הכל עושים בין לבין" – לפעמים גם אני מרגישה כך רק שאני לא בטוחה בין מה למה?…
[...] הפעם לבדוק מה קורה עם הגברים בחופש הזה. טל ברמן הנחה, ואליעד עמר שכתב כאן, קיבל במה נאה.שיתוף הפעולה עם התוכנית [...]
[...] האתר ייצגו יוסי תאגורי, בעלה של גילי תאגורי שכתבה בעבר, ואליעד עמר, שכתב רק [...]
הי,
כל הכבוד. עושה רושם שאתה מיישם את מה שאני מייחל לעצמי ולמשפחתי. אני מקווה שלא חייבים להיות מנכ"ל של חברה (שיכולה להסתדר גם בלעדיך למשך כל אחר הצהריים) כדי לקיים אורח חיים הכולל הורות פעילה. בעולם אידיאלי כולנו היינו עובדים עד 13:30 וחוזרים הביתה כדי לקבל את פני יקירינו. כשאני הייתי קטן אמא שלי תמיד הייתה בבית בצהריים. היום אמהות נאלצות להתווכח על שעת הנקה המגיעה להן על פי חוק. זה כבר לא קשור לאבות או אמהות – זה סינדרום של התקופה שבה אנו חיים.
ובכל זאת, אני התפטרתי מהעבודה והחלטתי להיות כאן בשביל הקטנה שלי. אני אמנם פחות ותיק ממך ואני בבית רק חודש אבל אתה מהווה השראה עבורי להמשך.
אליעד אני אוהבת אותך מאוד אני מקווה שגם אתה…
היה לי העונג לדעת שגם לך יש כשרון כתיבה מקסים.