שוב עשינו לנו את זה/ שרון קסטן-שפירא
25 באפריל 2011 
12 תגובות
זה כל כך נוח כשיש שני ילדים, אחד מקטר והשני מיילל – מעבירים לאבא, כשנוסעים לסופשבוע יש את סבא וסבתא משני הצדדים, יש רק שתי אסיפות הורים, הם זוג שמתפתח אחד לצד השני, הם בנים אז כל הצעצועים משותפים, הבגדים עוברים מאחד לשני. רק שתי מקלחות, פעמיים צחצוחי שיניים וסיפור אחד שמתאים לשניהם.
כל כך התרגלתי להיות אמא לשני בנים שלובשים מה שאני נותנת להם, אוכלים כמעט כל מה שעל הצלחת, משחקים ביחד במחשב בכל אוספי הבנים, נהנים ביחד.
אז איך זה קרה? טוב אני יודעת איך זה קרה ברמה הפיזיולוגית, אבל איך זה קרה שאוטוטו הכל משתנה כאן… פחות לישון, שוב חיתולים, הנקה וידיים תפוסות וכל זה באריזה ורודה – אני אהיה אמא לשלושה – איזה פחד !!!
כשנולד הבכור לא עבדתי ובעלי עוד היה חצי סטודנט, מה שאומר שהחיים היו ללא כסף אבל מאוד רגועים ונעימים. התחלקנו במשימות והיו לא מעט רגעים שמצאתי את עצמי נחה, עושה מקלחות ארוכות ואפילו נהנית מאיזה ספר טוב – זו הייתה חוויה אדירה. היה לנו זמן לבייבי יוגה, מעגל אמהות, הרצאות על תזונה וחיסונים, משחקייה בדיאדה והרבה טיולים עם העגלה – אידיליה.
ואז הגיע מספר 2, מהמם ביופיו, סקרן, עירני (מאוד) והבית השתנה, בכור בן שנתיים וחצי ותינוק בן כמה חודשים לימדו אותנו שאין לנו מושג מה עושים עכשיו … אם בעלי לוקח אחד, אני עדיין נשארת עם השני, אם השני נרדם זה אומר שהראשון רוצה עכשיו תשומת לב, הכל היה אינטנסיבי, מסביב לשעון ומבולגן.
זו הייתה שנה מאוד קשה, שנה שבה שכחנו מהי התפתחות מקצועית, שנה שבה נפגעה הזוגיות עד כדי משבר גדול, שנה שבה שכחנו שהיו לנו פעם חיים, רצונות וחיוך על הפנים. מחול השדים הזה לא פסק הוא רק הלך והתעצם, בעלי היה חוזר מהעבודה, פותח את דלת הכניסה מקבל לידיו תינוק בוכה, שקית זבל מלאה חיתולים מסריחים, אשה שלא הספיקה להתקלח מאתמול וערימות של כביסה בכל מקום.
הוא השתדל, הוא ניסה לתמוך בי, לעזור איפה שרק אפשר, לחייך גם שלא בא לו. זה לא החזיק הרבה זמן, סימני העייפות, התסכול והקושי הגיעו גם אליו.
כמו בסרטים המהפך הגיע בנקודה אחת מכרעת שזעזעה מערכות ובעיקר אותי. תפסתי את בעלי על חם!! לא, הוא לא בגד בי עם אישה אחרת אבל בכל זאת הוא נתפס:
התקשרתי אליו בשעות הערב ושאלתי את השאלה הרגילה לאותם ימים "מתי אתה חוזר?" הוא אמר לי שייקח לו לפחות שעה, סגרתי את הטלפון בעצבים עם ההבנה שעוד פעם מקלחות, השכבות וסיפור הם רק באחריותי. התחלתי במשימות ובין היתר בלי לשים לב הצצתי מחלון חדר השינה שבקומה השנייה לרחוב, בזוית העין ראיתי את זה .
הוא היה שם ברכב שלו , הוריד אחורה את מושב הכיסא של הנהג ופשוט ישן!!! יצאתי החוצה פתחתי את הדלת של הרכב. היה שם חמים ונעים, מוזיקה ברקע ובכל מין שקט כזה והוא ישן כל כך חזק שבכלל לא הבחין בי. סגרתי חזרה את הדלת ונכנסתי הביתה. להפתעתי מצאתי את עצמי מחייכת ואפילו לא מקנאה, התמלאתי באנרגיות חדשות והתחלתי להכין ארוחת ערב משפחתית כזו שלא אכלנו ביחד כבר חודשים.
כשנכנס בעלי הביתה, אוצר אחד שיחק על השטיח, השני נמנם בעגלה לידי, היה ריח של אוכל ואני אפילו טרחתי להסתרק ולהחליף בגדים (לא היה זמן למקלחת). הוא היה בטוח שהוא עדיין חולם כנראה, מופתע כל כך, מחייך ונראה מלא כוחות. ערב זה היה נקודת מפנה, בלי צעקות, בלי האשמות הדדיות שהיו מנת חלקנו זמן רב, בלי מילים אפילו. הייתה שם הבנה פנימית שהמקצוע הזה שנקרא הורות הוא עבודה לזוג! שאי אפשר להוביל בית ומשפחה בלי לקבל תמיכה, ובכדי לקבל תמיכה צריך באמת להוביל ולא להתפרק.
למרות שהצלחנו לעבור את השנה הזו נשארו שם צלקות, אכזבות ולא מעט זכרונות מרירים. היה הסכם בלתי כתוב שזהו, שני ילדים בריאים ויפים זה מעל ומעבר ועבורנו זה מספיק, עם הרבה שמחה בלב חילקתי את כל מה שהיה לי – עגלה,סלקל, לול, בגדים וצעצועים, את האמבטיה הסגולה ואת כל חיתולי הבד. הכל!
עברו מאז חמש שנים – התחזקתי, התפתחתי בתחום המקצועי שלי, רזיתי (כן, גם 3 קילו נחשבים הרזיה) השקעתי בעצמי, בזוגיות, בילדים, העסק של בעלי גדל הכל זרם.
ואז ציפור קטנה לחשה לי שגיל 35 נושף בעורפי ושאני לא מה שהייתי פעם, יש תובנות חדשות, חוזקות, למידה מניסיון ושאולי בכל זאת כדאי לנסות. קיוויתי שבעלי יעצור את מתקפת ההורמונים הזו וירסן את השטות שחלפה במוחי, למרבה ההפתעה הוא חייך, חיבק, ואמר שגם לו בא.
כמעט בלי לשים לב זה קרה כמו כדור שלג שאי אפשר עכשיו כבר לעצור אותו, אני יושבת מול המחשב עם כוס הקפה הפרחונית שלי והמחשבה שהכתיבה על הנושא תרגיע אותי התבררה כטעות, אני מפוחדת, חרדה, קצת היסטרית ולא ממש ברור לי למה אף אחד לא מצליח לעצור את העולם ולתת לי לרדת.
מזל שעד בוא הנסיכה יש עוד כמה שבועות, מזל שהבנים כבר גדולים, אם לא יעזרו לי אולי לפחות לא יפריעו, מזל שאמא שלי גרה ממש קרוב, מזל שהמקצוע שלי מאפשר לי להיות בבית כמה זמן שארצה, מזל שהזוגיות שלי יציבה.
חשבנו לקרוא לנסיכה "מזל", אלא אם למישהי כאן יש רעיון טוב יותר.
נסי (nessy) אני קוראת לה נסי, הנס שלי. אחת ורודה אחרי שניים שלא אכפת להם מה הם לובשים כל עוד אפשר לנוע בחופשיות..
סחתין על האומץ ובהצלחה רבה
(מאמא לשני בנים שנשארת שם)
זה באמת מזל. כי אני בדיוק מחפשת למי לתת צעצועים, מנשא, טרמפולינה וכו'. כי אחרי 3 ילדים. אני באמת לא מתכננת עוד… חחחח…
תתקשרי!
אה כן- ולי יש שני בנים ונסיכה. ואני אומרת לכל אחד ואחת שחייבים בת. אז ברוכה הבאה. בנות זה עולם אחר (בנים צורחים, בנות צווחות, הן שמות לק כבר בגיל 3.5 והן נותנות הרבה יותר נשיקות וחיבוקים-שווה).
בהצלחה!
אצלנו זה קרה הפוך: שתי נסיכות ואח"כ בהפרש של תשע ושש שנים הגיע המלך. הריון מהוסס אבל רצוי מאד בגיל 37. ילד שלישי הוא הדובדבן שבקצפת. בתובנות של היום אני חושבת שאמהות בגיל 37 הרבה יותר נכונה מאמהות בגיל 27.
את כבר שם אז שיהיה לך בהצלחה….
הי,
שיהיה לך בכיף ובקלות.. כי מה אנחנו משאירים בעולם אם לא אותם..
אני אמא ל-2 בהפרש של שנה וחצי.. ואני עוד לא בת 25. מבינה אותך כל כך ותוהה מתי אהיה מסוגלת לדבר על תינוקות בלי שתעבור לי הבחילה בגרון..
אבל אני יודעת שבסופו של דבר (כשהתינוק נעשה טיפה עצמאי) זה כל כך נעים וכיף שזה שווה את זה כל כך.. והחיוכים של הגדולים הם שיזכירו לך שזה שווה את המאמץ האינסופי, בשביל הגאווה שתראי אותה מגיעה להישגים אח"כ. היום אני באמת מודה שאכן, ילדים זה שמחה.. אגב, שמעתי שברביעי זה נעשה קל
תודה על התגובות … הפחדים והחששות מתעצמים מיום ליום … מנסה להרגיע את עצמי … בעיקר בעזרת ניקיונות בית ומשחקי מחשב מטופשים …
מאד ריגשת אותי בסיפורך
האמת היא שאני לפני התינוקת הראשונה שלי ובעלי הוא חצי סטודנט
תמיד אנחנו אומרים ששניים זה נראה לנו מעל ומעבר
ואין לי מושג כרגע איך אתמודד עם אחד
את מצויינת, ואין לי מושג, קצת לצערי, איך זה בנים, אבל תינוקת, זה כיף גדול, זה דוקא כן מנסיון
שרו היקרה,
איך את כותבת ומספרת ..בצורה שכל כך קל להזדהות איתה ואפילו להרגיש יותר טוב עם עצמך ממה שהיית שהתחלת לקרוא…
הספקת,עשית,חויית המון ונראה לי שתוכלי לעשות זאת כמו גדולה-עם כל הקשיים שמלווים..
תמשיכי לכתוב ולשתף…תתחזקי ותפנקי את עצמך כמה שיותר…נשיקות בת דודה מירושלים
פוסט מצוין וכנה. ונקודת המפנה שציינת מראה כמה את אשה ורעיה בשלה ובוגרת, כי בקלות יכולת להפוך את זה לנקודת מפנה לרעה.
אצלנו השלישי הוא ילד הממתק, סטלן שלא מעניין אותו כלום, העיקר שיהיו פה מספיק נשיקות וחיבוקים ודגדוגים.
אצלנו שם הבטן של מי שהגיע לא בדיוק בזמן היה
פטה (כי היא באה לפתע).
תהנו ממנה, את עוד תראי (-:
שרון שלום,
כל כך מוכר… לפני שישה וחצי חדשים ילדתי את ילדי השלישי, בן חמוד-חמוד לאחר בת ובן בני 6.5 ו-8 בהתאמה. הפחדים שאת מתארת יעברו רק אחרי שתלדי את בתך ו… תראי שהשד לא נורא כל-כך.
גידול ילד שלישי, בייחוד כשהשניים הגדולים באמת כבר גדולים, הוא קל בהרבה, ומקור לאושר עצום כמעט ללא פחדים ודאגות. אני לא זוכרת שהיה לי כל כך כיף עם הגדולים כשהם היו תינוקות, ואפילו בעלי מעיד שהוא נהנה הרבה יותר.
They don't charge for phone advice and know a lot 2 day diet pills more info on how the BC pills can affect your body.