עשו ואל תעשו בברלין
כמה המלצות ואזהרות מתוך נסיון קצר של חמישה ימים יפים בברלין, וכתובות באינטרנט שיעזרו לכם ללמוד ממי שבאמת יודע, לא כמוני התיירת לרגע.
קודם כל – הבלוג "ברלינרית". טל אלון חיה באמת בברלין כבר כשנה עם בעלה המקומי ושני ילדים. מה שאומר שהיא גם חיה את החיים בה וגם יודעת לכתוב על זה. גם אם לא נוסעים שווה לקרוא. דרך הבלוג שלה הגעתי גם לאתר המעולה הזה, שמספק המלצות על כל מה ששווה בגזרה התרבותית והבליינית בעיר. דרכו למדתי על קיום התערוכה של פרידה קאלו, מלכתי העכשווית, שאם תצליחו לתפוס את התערוכה שלה, תרוויחו חוויה מטלטלת. קחו למשל את האירוע הזה, בטח הייתי מנסה לתפוס אותו אם הייתי שם עכשיו. חוץ מזה, נעזרתי גם בעכבר ברלין, שהוא בהחלט יעיל ומוצלח. מישראלית שחיה בברלין ונתקלתי בה בשכונת קרויצברג הלוהטת למדתי על האתר הזה, ישראלים בברלין, שגם בו אפשר להיעזר קצת, הוא לא מאוד מעודכן. מרשימה של מאיה קופרמן למדתי על רחוב אורניין בקרויצברג, שהיא השכונה הרותחת בעיר ו הוא בהחלט מייצג שלה בדלות המזהרת, באווירה האדג'ית. בימי שלישי ושישי יש בה שוק טורקי מקסים. ומרשימה מוצלחת במאקו למדתי על קיומו של שוק רטרו פנטסטי במאורל פארק, ברובע פרנצלווארברג היפהפה, העשיר בחצרות פואטיות, בארכיטקטורה מעניינת, בכיכר קולביץ הנהדרת, ובבתי קפה וחנויות הכי שווים שדגמתי, ואני בהחלט דגמתי. למזלי, החנויות היו סגורות ביום שהגעתי, יום ראשון. השוק עצמו גדוש באינסוף סיפורים, אפשר לראות באלבום הזה, ומעליו קטעי חומה עם גרפיטי מוצלח. בית הקפה הטעים והנעים שישבתי בו הוא קפה דה פאריס, בכיכר קולביץ, שמגיע בראנצ'ים נפלאים, וכל מיני מנות צרפתיות קלאסיות אחרות, קרוק מיסייה ואחרות.
קפצו לפליקר שלי, שם העדויות בתמונות
בחלק העיר של העיר שנקרא האקשה הופה, שרשרת חצרות מחוברות, יורדים בטראם בהאקשה מרקט, ובחצרות בתי קפה קטנים והמון חנויות מעוצבות של בגדים/ספרים/צעצועים יקרים, ואפילו סניף של מאק. מקום סימפטי לאסקפיזם של אחר הצהריים נעים. המסעדה היקרה בכניסה הראשית לא מומלצת במיוחד.
ההיילייט של הטיול היה סיור מיוחד בן שלוש שעות במסגרת סיורי חינם של חברת sandman שבהם אתם משלמים רק טיפ בסוף כפי מידת נדיבותכם, ואני רציתי להיות מאוד נדיבה, כי היה לי מרתק. אדם, המדריך, היה אמריקני מג'ורג'יה שלמד שפות לתואר ראשון והתאהב בלימודיו בברלין. הוא החליט לעבור לחיות בה, ללמוד בה לתואר שני בתחום, ולהתפרנס מהסיורים. האמת שנקודת המבט של זר על העיר תמיד איכשהו יותר מעניינת. הסיור עבר בין מספר נקודות הסטוריות חשובות, אנדרטת השואה, המקום בו שכן הבונקר של היטלר, בניין הלופטוואפה, ליד הרייכסטאג (לא נכנסנו), כיכרות ג'נדרמרקט היפהפיה עם שתי הקתדרלות וסיפורן, וכיכר בבל פלאץ, שבה שרפו ספרים, עם המיצג החזק של מיכה אולמן הישראלי.
מה שהיה כל כך מיוחד בסיור, זה השילוב של הידע הרחב אבל הלגמרי לא טרחני, עם סיפורים ייחודיים שטרם שמעתי על נסיבות נפילת החומה למשל, אותה מסיבת עיתונאים והתיאוריות שנפוצו סביבה אחר כך. על הימים האחרונים בבונקר של הצורר ועוד, עם חוש הומור מעולה, וכריזמה בולטת. הבנתי מהממליצה היקרה שלי על הסיור הזה שיש עוד סיור חובה, שנקרא Alternative tour והוא עוקב אחרי התפתחות אמנות הרחוב בברלין. מאוד רציתי ללכת ולא יצא. המדריך עצמו סיפר שהוא לוקח גם לסיור למחנות הריכוז בברלין.
אי המוזיאונים
אם אתם מבקרים במוזיאון אחד בכל ברלין, לכו לפרגמון אמר אדם. סופי שעבדה בקבלה במלון, המליצה דווקא על הניו מוזיאום, שנפתח ב2009, ויוצר תורים ענקיים לכרטיסים בכניסה. לי נראה שהיא צדקה, כי אני בחרתי בפרגמון, וקצת השתעממתי מכל שכיות החמדה הארכיאולוגיות. הסיור בעיר בבלית אמיתית נחשב חוויה תרבותית שהיא חובה, אבל אותי זה לא ריגש במיוחד. רגע אחד שכן היה משמעותי הוא תבליט ובו ראשית הכתב האלפביתי.
קניות
פרידריך שטראסה במזרח, קוּדם במערב, משניהם בסופו של דבר הייתי כמעט נמנעת להוציא את כספי. בפרידריך: מלבד חנות נעליים מעולה צפונית לפינת אונטר דן לינדן, יש שם עירוב של רשתות ידועות ופחות, זו שאתם יודעים, וגם COS, ועוד, וחנויות מעצבים שלאיש אין כסף בשבילן. בקוּדם צריך לבקר בגלל הרחוב עצמו ומונומנטים שיש בו, הרשתות שם לא עושות לי את זה, שגרתיות לגמרי, ובכלבו המפורסם, הקה דה וו, אין סיבה לקנות מלבד מזון בקומה האחרונה לטעמי. אכלתי שם במין בר פתוח ארוחה תאילנדית לא רעה, וקניתי כל מיני ממתקים שווים. הצעצועים שם יקרים – אבל בהחלט מפתים, ואני מצאתי דווקא צעצועים לא פחות שווים והרבה יותר סבירים במחיר בכלבו בשם Galery בכיכר אלכסנדרפלאץ.
מסעדות
מסעדות איטלקיות הן כמעט המזון הרשמי עכשיו, כך הבנתי. הברלינרית טענה שהאוכל בברלין הוא לא אישיו. אני אכלתי באחת מאוד מוצלחת באזור המלון, בפרידריךשיין, ששמה Li Pane e le Rose (Am Friedrichshain 6). לאוהבי שוקולד, חברה אחרת גילתה לי על קיומו של מקדש שוקולד בהמשך למטה ממלון הילטון, בכיכר ג'נדרמרקט. שוקולד אינטנסיבי הבאתי משם.
ואם אתם בפרידריךשיין, מזרחית לאלכסנדרפלאץ, קחו לכם אחהצ נעים לבקר בפארק וולקסברג הפסטוראלי, עם אגם הברווזים, המזרקות, בית הקפה, וכל הירוק הזה.
כמה "אל תעשו".
מנסיון קצר: עדיף להסתמך על הכוונה גיאוגרפית של עוברי אורח ונוסעים מקומיים מאשר על נהגי אוטובוס.
הזהרו מאוד מילדים קבצנים ששואלים אם אתם יודעים אנגלית, חלקם כייסים, כך סיפר המדריך.
אם אתם מחזיקים טלפון של אוראנג', אל תפלו למלכודת שבה הם מודיעים לכם אחרי יום שאתם מתקרבים למיצוי החבילה שלכם ונא להתקשר למספר הזה והזה במוקד, כדי לרכוש חבילה נוספת, כשאין חיוג דרך שרות חסכון עולמי. לי זה עלה כמאה דולר התענוג הטריקי הזה.
המנעו מלטוס באייר ברלין אם אפשר.
אין דבר כזה, פחות מידי בגדים.
[...] ריקי כהן הייתה חמישה ימים בברלין וחזרה עם תובנות בזק. – - לפני פיזור כבר סיפרתי אלף פעם [...]
הפרגמון והמוזיאון החדש שונים מאוד באופיים. שניהם שווים מאוד ביקור, לדעתי. אם את אוהבת ציור, כדאי לבקר גם באלטהנציונלגאלרי (הגלריה הלאומית הישנה), שיש בה הרבה ציור גרמני שלא רואים בדרך כלל. אני מאוד נהניתי.
והערה לשונית קטנה: לא פרידריךשיין כי אם פרידריכסהיין. תמיד מאתגר להבין בדיוק איפה נגמרת מלה אחת ומתחילה אחרת במלים המחוברות בגרמנית…