הדיקטטורה של האם המושלמת, בעקבות "הארץ"
ראיון מרתק עם הפילוסופית אליזבת בדינטר, שפרסמה בצרפת ספר חדש "קונפליקט, נשים ואמהות". יש בראיון הזה סדרה של אמירות קונטרברסליות (שעל פחות מהן נצלבתי בעבר בקהילות השונות), ובהן מניפסט נוקב נגד טרור ההנקה. הנה אחת מהן:
"השנים 1970-1980 היו השנים של ההצלחות. בשנים אלו היתה תנועה פמיניסטית מאוחדת וחזקה למדי שהשמיעה את קולה. לנשים היו שאיפות אישיות, שהן לא התכוונו להקריבן באופן מלא על מזבח התשוקה לילדים. הן לא היו מוכרחות לוותר בתחום הזה או הזה. בספרים אחדים מהתקופה הופתעתי מהאופן החופשי מאוד שבו נשים אנונימיות ביטאו בקול רם את האמביוולנטיות שלהן ביחס לאמהות ואת המיאוס שלהן ממודל האם המושלמת. חירות זו דעכה לאט לאט, וכך הגענו אל העמדה של ‘קודם כל הילד': כשעושים ילד, חייבים לו הכל".
שימו לב לדבריה בנוגע לאקולוגיה, מזמן חשתי שאקולוגיה ואמהות הם ערכים מתנגשים, בדיוק בגלל הטיעונים שלה. בקיצור, רוצו לקרוא ובואו לדבר על זה.
קראתי. הזדהיתי. אבל הרגשתי שהראיון נגמר מהר מידי…
קצת השאיר אותי עם צורך לשמוע עוד.
שתי בנות ילדתי ולא הנקתי אף אחת מהן.
הסיבה פשוטה מאוד, לא היה חלב, כן אל תקפצו כולכן, יש אחוז מסוים של נשים שפשוט לא מייצרות חלב. נראה לי שגם אם היה חלב לא הייתי מניה, אני לא פרה. יש כל כך הרבה תחליפים מצוינים שעושים עבודתם נאמנה.
כמו כן, כל מי שנמצא בעולם המחקר וגילו מעל 40 גם תחליפים טובים לא קיבל, אותנו האכילו בחלב פרה מהול במיים, ותראו כמה גדלנו לתיאפרת צמחנו התפתחנו הפכנו לחוקרים מנהיגים ועוד
לא חושבת שהקשר שלי עם הבנות מהרגע הראשון שראית אותן ונגעתי בהן פחות טוב מהקשר של מיינקת.
ההנקה לא מחזקת אף שמעתי לא אחת כי זו מטלה לא פשוטה בשל העובדה שהתינוק לא מוכן להחליף את הפיטמה במיני מוצרים מהם מייצרים פטמות של בקבוקים.
זה לא שאקולוגיה ואמהות לא הולכים יחד, קצב החיים שלנו פשוט לא אקולוגי.
אם היו מייצרים מגבונים וטיטולים אקולוגיים טובים דיים, ובמחיר שווה למוצרים הקיימים, היו משתמשים בהם יותר.
עדנה, אני מאוד מסכימה, תודה על התיקון.
צילה, כאם טריה בזמנו, ספגתי לחץ והטפה קשים ומייסרים על ההחלטה להפסיק להיניק, וגם לי לא היה מספיק חלב, אבל אף אחד לא האמין לי. אני חושבת שבשורה התחתונה יש משהו נכון בדבריה, יש כאן מגמה של חזרה אחורה, אבל זה מייצר רק עבודה רבה יותר לאמהות, כי החיים ממשיכים קדימה, והקצב שעליו דיברה כאן עדנה.
נראה לי שמלבד העיניין האקולוגי ישנו עיניין חברתי. נו טוב גם אקולוגיה היא עיניין חברתי.
מסכימה שנגמר מהר מדי.
לגבי זה שפעם היה "קודם כל אני" והיום זה קודם כל הילד- אני לא מסכימה עם ההגדרה הזו. אני חושבת שגם בשנות ה-70-80 הרציונל שהוביל היה "קודם כל הילד", רק שתפסו אחרת את מה שזה אומר. לדעתי אשה שהלכה ללמוד תארים גבוהים למשל עשתה זאת לא רק מתוך הגשמה עצמית אלא גם מתוך מחשבה על הדרך שהיא סוללת לילדיה (הרעיון שילד יכול להגיע לאותם הישגים כשל הוריו וכו').
זה מתקשר אצלי לעקרון הרצף שלא אומר מה שחושבים מי שלא קראו אותו- שהוא מעודד לחינוך ביתי וכו', אלא להפך בדיוק- הוא מעודד את האם וההורה להשאר פעילה בעולם המבוגרים ולחשוף את הילדים לעולם האמיתי מההתחלה. כיום נשות "באופן טבעי" אומרות מלים כמו עקרון הרצף ויוצאות אל הגינה הציבורית לפגוש עוד ילדי חינוך ביתי.
בקיצור, הנקודה היא שבכל מקרה טובת הילד קודמת בתפיסתנו, השאלה היא רק מהי בדיוק טובת הילד.
מתוך הראיון:
"קיימת בחברה נטייה לראות כלא-נורמליות אותן נשים שאינן רוצות ילדים ולהניח, למשל, שהיתה להן ילדות הרוסה. כאילו לכל אלה שעושות ילדים היתה ילדות נפלאה."
מפילוסופית הייתי מצפה למעט יותר זהירות והבנה בלוגיקה. הטענה לפיה חוסר רצון בילד גוררת קיומה של ילדות אומללה בעבר שקולה לוגית לטענה לפיה ילדות לא אומללה (וכמובן שזה לא מחייב ילדות מאושרת) גוררת רצון בילד, אבל היא בשום פנים ואופן לא שקולה, אפילו לא ממש דומה, לטענה כאילו רצון בילד גורר ילדות לא אומללה בעבר (בטח ובטח שלא ילדות מאושרת).
זה יכול (ובמידה כלשהי בצדק) להישמע כמו קטנוניות, אבל אני חושב שהמשפט הזה הוא דמגוגי להפליא ונדמה לי שעל האבסורדיות המופרכת שלו מנסה בנדיטר להשתית חלק משמעותי המעוצמה של הטיעונים שלה.
למה אני מרחקי לכת עד כדי כך? כי לתחושתי מה שבנדיטר מנסה לומר הוא שאין טעם לחפש סיבות לחוסר רצון להיות אם. למעשה, דרך הטענה הזו היא מנסה לומר שלא רק שזו בחירה לגיטימית (ומובן מאליו שהיא לגיטימית לטעמי) אלא שהיא אמורה להיות גם נורמטיבית.
לצורך ההמחשה ניקח את אותו מבנה בדיוק אבל עם בחירה אחרת (והיא פרובוקטיבית במתכוון): "קיימת בחברה נטייה לראות כלא-נורמליות אותם אנשים שמתמכרים לסמים, למשל, שהיתה להם ילדות הרוסה. כאילו לכל אלה שנשארים נקיים היתה ילדות נפלאה."
זה טיעון כל כך מופרך שהוא פשוט זועק. העובדה שיש לאנשים מטענים שהובילו אותם לבחירה באורח חיים מסויים לא אומר שכל מי שסוחב איתו מטענים כאלה גם התגלגל לאותו אורח חיים, זה לא אמור למנוע מאיתנו לחפש סיבות לבחירה הזו.
אה, וכמניקה פעם שניה אני מוחה על זה שלא מניקות צריכות להגדיר את עצמן ביחס אלי. זה פן אחד, כל כך מצומצם בהורות שלי, שמסתיים אחרי תקופה מאוד מוגבלת, ובכל זאת מקבל את כל תאורת הזרקורים וזוכה לתשומת לב. זה סתם טרנד עכשיו, ההתעסקות בהנקה.
לא הנקתן? אשריכן, ולא באמת משנה לי, האמא מהצד, למה. אז למה משנה ללא מניקות אם אני כן מניקה או לא ומה זה אומר על יכולת החיבור או השחרור שלי?
ולעניין ההנקה, מסכים לחלוטין עם כל מה שנאמר כאן.
אשתי סבלה מאוד מהנסיונות להיניק את הבת הבכורה, והפסיקה אותם ביום השלישי (עדיין בבית חולים. זכינו למבטים עקומים מכמה אחיות, אבל עברנו את זה בשלום כי היינו שלמים עם ההחלטה), עם הקטנה היינו נחושים יותר ואשתי אף הצליחה לשכנע את יועצת ההנקה לעזור לה עם הדרכה כיצד להאכיל בצורה נכונה עם בקבוק.
כאב, אגב, הייתי מרוצה מאוד מהרווח המיידי שלי – היכולת שלי להיות זה שקם ומאכיל את התינוקת בלילה.
כן, נתקלנו גם בהמשך בגבות מורמות פה ושם, אבל אני לא חושב שאפשר לדבר על טרור הנקה, למרות הטרנד.
אני עם סיון, לדרדר את הדיון החשוב והמעניין הזה לשאלת ההנקה מחטיא את כל המטרה, כי הנושא הוא לא אם מי שמניקה היא פרה או לא פרה, אלא איך מתייחסת החברה לבחירות שהן של האשה ושלה בלבד. המצב היום הוא שלא משנה אם את מניקה או לא, כל אחד ירשה לעצמו להתערב בצורת ההזנה של ילדך ולהעיר לך בבוטות (ובתור מניקה גם אני שומעת הערות חסרות טקט וטעם לרוב).
ולצילה, האמירה שלך שלא היית מניקה כי את לא פרה מקפיצה אותי בכל כך הרבה צורות, כי מעבר לזה שהיא קצת מעליבה (כי אני כן מניקה, אז אני פרה?) היא מסמלת בעיני את הניתוק מהגוף שהתרבות מנסה לכפות עלינו, והניתוק הזה הוא צורה אחרת של אותו שוביניזם שאומר שכל אשה צריכה להיות אמא. מבחינתי חלק מהיותי פמיניסטית זה להכיר את הגוף שלי ולעבוד איתו ולא להשתיק ולהחביא אותו, אז הנה עוד כמה דברים בהמיים שאני עושה עם הגוף שלי: אוכלת עם הפה, יולדת עם ה@#$
תודה על הכתבה שמעוררת את הדיון המעניין הזה.
ולעניין עצמו – האמירה שאקולוגיה ואמהות לא הולכים ביחד נשענת על ההנחה שהילדים הם רק עניין של האם. בדינטר עצמה מצטטת את המחקר שאומר שנשים מקבלות על עצמן את הרוב המוחלט של תחזוקת הבית והילדים ובמקום למחות על התוצאות הללו ולקרוא לשינוי היא משתמשת במחקר כדי לנגח את המגמה האקולוגית.
נראה לי סוג מאוד מוזר של פמיניזם.
עוד תגובה מעניינת שקראתי לכתבה הזו – בבלוג של ימימה עברון: http://www.notes.co.il/yemima/64132.asp
שחר, יתכן שהשימוש במילה טרור קצת מתלהם. אבל אני בכל זאת חושבת שהיא מצביעה על מגמה נכונה, ועם זאת, נעמה צודקת, ההערות וההתערבות הם הבעיה והם נחלת גם מי שמיניקה ובפרט מיניקה ממושכות.
נעמה, אני מסכימה איתך לגבי ההערה לצילה, ולגבי השוביניזם שאבחנת. כתבת מאוד מעניין.
מה שנעמה אמרה (לצילה).
חוץ מהקטע שלא הבנתי איך "אותו שוביניזם שאומר שכל אשה צריכה להיות אמא" הוא צורה אחרת של הניתוק מהגוף. אשמח להבין את הטיעון הזה.
אני מבין את הטיעון בדבר הניתוק מהגוף וגו' (ומסכים איתו), ומכיר גם בקיומה של נורמה חברתית מנשים להיות אמהות (לא משוכנע שהיא בהכרח שוביניסטית) – אבל לא מבין את הקשר.
איתי, אני לא חושבת שהנורמה שנשים הן אמהות היא שוביניסטית, אבל אני חושבת שהציפיה מכל אחת להיות אמא וחוסר הקבלה של נשים שבחרו לא להיות אמהות, הוא שוביניסטי. הסיבה שזה מתחבר לי עם ניתוק מהגוף היא ששניהם מבטאים ציפיה של החברה לגבי "איך אשה צריכה להראות ולהתנהג" וחוסר קבלה של מי שסוטה מהנורמה. צריך להיות רזה, עם ציצים זקופים, זמינה למין, ובתקופה מסוימת של החיים גם אמא מסורה (ואז צריך להיות יפה אבל לא מינית).
אני חושבת שהנקודה של הפילוסופית היתה שהתנועה של החזרה לטבע יוצרת מצב שבו נשים מרגישות שהן חייבות להניק, ואם הן לא מניקות, אפילו מסיבה "לגיטימית" כמו חוסר חלב (שלא לדבר על סיבות "לא לגיטימיות" כמו חוסר חשק), הן מרגישות אשמה על כך. אני מסכימה עם האבחנה שיש נטייה מיליטנטית משהו עם כל עניין ההנקה, כלומר, את חייבת להניק כי זה מה שטוב לילד. אני חיה בקנדה (ואמא לתינוק בן 5 חודשים), והגישה פה היא מאוד "טבעית" לאורך ההריון, בלידה, ובטיפול בילד אחרי הלידה. עם זאת, כשהיתה אצלי שאלה של אספקת חלב בשבוע הראשון, מיד דיברו איתי על תרופה במרשם (Domperidone) שאחת מתופעות הלוואי שלה היא שהיא מעלה את ייצור החלב. בעיני זה מוגזם, כי אני מניחה שהבריאות שלי צריכה לבוא קודם, במיוחד אם יש אלטרנטיבות (נגיד, פורמולה). אבל האחות כמעט התעלפה כשאמרתי שאני מעדיפה לתת לילד פורמולה על לקחת תרופה במרשם שאני לא צריכה. אז כשמגיעים לרמה מיליטנטית כזאת, אין ספק שזה מצמצם את האלטרנטיבות שנשים מרגישות שיש להן.
אני, אגב, מניקה עדיין (אקסלוסיבית, פה ממליצים להתחיל מוצקים ב – 6 חודשים), הילד לא טעם פורמולה מימיו, ואין לו כוונה להתחיל. לא, לא לקחתי תרופות.