איך להיזהר מפדופילים ברשת/אפרת מונשרי גורן
לימדנו אותם כבר הכל. לא לוקחים סוכריות מזרים, לא מדברים עם אף אחד בדרך לבית הספר, לא חוצים כביש מבלי להסתכל ימינה ושמאלה . אנחנו מדברים איתם על איברים פרטיים ובודקים מי הם החברים שלהם. ואז בשקט בשקט, מבלי שנרגיש הכנסנו הביתה את כל הסכנות כולן. את הפדופילים, את אתרי הסקס, את משחקי המזל וההימורים ואת כל החברים שרצינו להרחיק. איך זה קרה שאנחנו מלמדים אותם על העולם של אתמול ולא שמים לב לכל מה שמתרחש כאן, ממש בתוך הקופסא הקטנה בחדר שלהם?
על מה אנחנו בעצם מדברים? מהי רשת חברתית? רשת חברתית היא פלטפורמה המאפשרת שיחה ואינטראקציות בין גולשים שונים והעלאת תוכן, תמונות וקבצים שונים. לעומת מפגשים בין אנשים כאן אי אפשר לדעת מי עומד מולך. חלק מהאנשים מגיע לרשתות החברתיות כדי לקדם עסקית פרויקט, חלק כדי לדבר להעביר את הזמן וחלק נמצא שם בשם בדוי או בזהות בדויה כדי להכיר.
נסו לדמיין טלפון משוכלל מאד. האם תתנו לילד בן 8 לשוחח בטלפון ולמסור מידע לאנשים שהוא לא מכיר? האם תתנו לילד בן 10 לדבר עם מבוגרים ברחוב ולענות על שאלות ? סביר שהתשובה תהייה לא. אם כן מדוע אתם מאפשרים לו לשוחח באופן אישי עם אנשים שהוא לא מכיר דרך המחשב, להעלות תמונות ולהכיר אנשים שאתם לא יודעים מיהם?
יצחק קדמן כינה פעם את האינטרנט שדה מוקשים מודרני. אני מציעה כשלב ראשון להיכנס לשדה המוקשים הזה ולהכיר אותו ולהבין מהו. אנחנו שולחים ילד לחוגים אחרי שביררנו והכרנו, אנחנו לא מפגישים עם חברים שאנחנו לא מכירים ומתבקש שלא ניתן לילדים להגיע לזירה שאנחנו לא מכירים. כנסו עם הילד, הכירו את התוכנות ואת האתרים שהוא גולש בהם ואת חבריו. אולי זה לא העולם שלכם אבל זה בהחלט העולם האמיתי.
רשימת כללים שתעזור לכם להתמקד ולהבין מה הילד הפרטי שלכם עושה שם, מול המקלדת והמסך, כל כך הרבה שעות.
רשת חברתית ממכרת?
הידעתם רשתות חברתיות ואינטרנט הן זירות ממכרות. בשנת 1996 הכריז האיחוד הפסיכולוגי בארה"ב על הפרעה חדשה – התמכרות לאינטרנט.
האינטרנט והגלישה בו גוזלים מהילדים של ימינו זמן רב. לפעמים, בשעה 11 בלילה, אני רואה פרצופים מוכרים מציצים מבעד למסך שלי ברשת הגדולה מכולם, הפייסבוק ואני תוהה הם לא אמורים לישון או לראות האח הגדול? מה יש לילדים בגילאי 9 ומעלה לברר בשעה כזאת מול המחשב ומי עומד מולם מקליד
רשתות חברתיות לא אמורות לתפוס את כל זמנו הפנוי של הילד. כדאי לברר כמה זמן במשך היום הילד מבלה מול המחשב וכמה מתוך זה שייך לרשתות חברתיות
כנופיית גורן
באיזה גיל אפשר להתחיל?
לשאלת השאלות באיזה גיל כדאי לאפשר לילד להירשם לרשתות חברתיות, אין תשובה. יש חשיבות לכך שילד לא יגיע לרשת חברתית בגיל צעיר מדי. גיל שבו אין הבנה שהשהות מעבר למסך לא באמת מגנה עלי. חשוב לבדוק שיש לילד שיקול דעת אמיתי והבנה שאסור למסור פרטים אישים או , ממש כמו במציאות, לדבר עם זרים.
מבעד לדלת סגורה
ילדים ובני נוער מחפשים פרטיות. הם סוגרים דלתות ומתלחששים. כדאי לחשוב על מדיניות בבית שלכם. מתי סוגרים דלת וכמה זמן היא אמורה להישאר סגורה. ילדים וגם בני נוער לא אמורים להסתיר כל כך הרבה דברים ודלת סגורה שעות רבות מעידה על סוד או על רצון לעשות משהו ללא פיקוח.
מחשב לכל ילד
מיקום המחשב מאד משמעותי. מחשב בחדר, בעיקר אצל ילדים שמסתגרים איתו, לא מומלץ. כדאי להשאיר את המחשב במקום ציבורי , בחלל שבו כולם עוברים ורואים. אמנם מחשב לכל ילד זו סיסמא מעניינת אבל חשוב יותר השגחה הורית לכל ילד. קשה להשגיח על התכנים במחשב אם הוא נמצא רחוק.
חשוב לא לשכוח שיש גיל בו ילד זקוק ורוצה פרטיות. לא מעוניין שיציצו מעבר לכתפו ויקראו צ'אטים או מכתבים שהוא מקבל. תחליטו אתם מתי אתם סומכים על הילד הפרטי שלכם, אבל עשו זאת אחרי שציידתם אותו בעצות ובכללים לגלישה בטוחה.
הילד גולש לאתרים פונוגרפים…
בדקתם בהיסטוריה במחשב וגיליתם שהילד גלש באתר פונוגרפי או עברתם ליד המחשב וראיתם תמונות שבהחלט העדפתם לא לראות. מה עושים? התגובה שלנו משמעותית מאד. תגובה של כעס וענישה תגרום לילדים לא לשתף אתכם. נסו לדבר עם הילד, לדבר על אתרים כאלו, למי הם מיועדים ולמה הם מעוותים את המציאות. ילדים שירצו לגלוש באתרים בעיתיים יגיעו אליהם בבי"ס או אצל חבר, כך שחשוב דווקא לעשות שיחות ולדבר.
איך מגיע פדופיל למחשב שלנו?
כמו בחיים האמיתיים גם ברחובות הוירטואליים פדופילים הרבה פעמים לא תוקפים ישר. הם בודקים את השטח, שולחים תמונה, מתקדמים לאט לרואים מהי התגובה מהעבר השני. חשוב להעביר לילדים מסר שסודות או דברים חשודים כדאי לספר וחשוב לשתף. התגובה שלנו לאתרים או לסיטואציות אחרות בחיי הילד ישפיעו על התפיסה שלו האם כדאי לשתף אותנו או שפשוט נכעס. לכן תגובות מתונות ותקשורת בריאה תעזור לילד לשתף אותנו גם בדברים חריגים בעולם הווירטואלי. אם ילד האיר לתשומת ליבכם אירוע מוזר בדקו את הדברים טוב מבלי לכעוס או להגיב הבהלה.
מהם הכללים שאותם כדאי להעביר לילדינו-
- לא מוסרים פרטים לאף אחד (שם טלפון, בי"ס כיתה או שמות חברים והורים)
- לא מוסרים פרטים גם שמבטיחים פרס בתמורה או שליחת פרס לכתובת.
- לא מדווחים על סדר היום שלכם או של בני המשפחה (מתי ההורים יוצאים מהבית, מתי הולכים לחוג ובאילו חוגים משתתפים)
- לא מעלים תמונות ולא מעלים תמונות של חברים ובני משפחה ללא אישור.
- בשלב ראשון לא עושים פעולות ברשתות חברתיות מבלי להתייעץ עם ההורים (אישור חברים, העלאת קבצים, פתיחת קבצים או קבלת תמונות). בהמשך מחליטים מה מותר ומה עדין בהשגחת ההורה.
- לא מאשרים חברות של אנשים שלא מכירים בוודאות או שמשתפים את ההורים באישור חברים.
- כשיש התלבטות חייבים לדון בדברים עם ההורים או כל מבוגר אחר שהילד סומך עליו.
אז להפחיד את הילדים?
לא כדאי להפחיד אבל בהחלט כדאי לספר ולדבר. ילדים גדולים ובני נוער יכולים לראות את המצגת על הנער אופיר רחום ז"ל שנפגש עם בחורה שהכיר דרך האינטרנט ונרצח. הכותרות בחדשות על הפדופיל יכולות בהחלט לשמש בסיס לדיון של מה מותר ומה אסור.
בדיוק כמו שאנחנו מדברים על הסכנות בחוץ ומקנים כלים להתמודדות , מבלי לנסות להפחיד או לשתק אותם, כך גם בעולם הווירטואלי- הסבירו והאירו את המצב. לימדתם את הילדים לחצות כביש? לימדתם אותם שיש אנשים שלא רוצים את טובתם בחוץ? הגיע הזמן להתמודד עם העולם הווירטואלי ורחובותיו הסואנים לא פחות. לימדו אותם לחצות כבישים וריטואלים ולהתמודד עם זאבים חדשים, שמחפשים את הכיפה אדומה החדשה עם התמונה הכי יפה ברשת
אפרת מונשרי-גורן היא אמא ומנהלת פורום ייעוץ להורים בynet
אפרת שלום,
אני שמחה לראות כתבות מהסוג הזה ורואה בהם חשיבות רבה. יחד עם זאת אני קצת חוששת מהפתיח עליו את חוזרת גם במהלך הכתבה לגבי האנשים שיש לפחד ולחשוש מהם. מרבית ההורים אכן מקיימים עם ילדיהם את השיחה על כך שאסור לקבל ממתקים מזרים, כאשר כמעט תשעים אחוזים ממקרי התקיפה המינית מתרחשים בין אנשים שמכירים אחד את השני. הנחת בסיס זו, שרק זרים בסמטאות חשוכות עלולים לפגוע בילדים היא מוטעית ומטעה, ומשאירה ילדים רבים חסרי אונים מול פגיעה שמתרחשת על ידי אדם מוכר, ולעתים אף אהוב.
גם החיפוש בהיסטוריה של שיטוטי האינטרנט של הילדים שתוביל אחר כך לשיחה היא מוטעית בעיני. קודם כל צריכה להגיע שיחה, כנה וגלויה עד כמה שניתן. שיחה שמציגה את הבעייתיות והסיכון שבשיטוט באינטרנט, תוך הצגת האפשרות שייתכן שהילדים נהנים מתשומת הלב אך היא תשומת לב לא בריאה ולא מותאמת. רק שיח כן ופתוח יפתח ערוץ תקשורת בין הורים לילדים. רשימת כללים אינה מספיקה, שכן מקרים רבים של פגיעה בילדים אינם "עונים על הכללים" שיש לנו, שהם בגדר מיתוסים ותו לו, על הזרים עם הממתקים.
הדרך שהתצגת להתמודדות במקרה של גילוי נכונה מאד בעיני: לא להכנס לפאניקה שתגרום לילדים לחוש כאילו סיפרו לנו מידע שאנו לא מסוגלים להתמודד איתו. צריך לעודד את הילדים על כך ששיתפו ולתת להם תחושה שתמיד אפשר לבוא ולספר.
אפרת אופנהיימר,
מנהלת מחלקת החינוך
מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, תל אביב
תודה על התגובה המעניינת. אפרת. אכן, תמיד יהיו מקרים שלא נכנסים לקטגוריות של הכללים. הבעיה היא פחות עם זרים ויותר עם אנשים שאינם מי שהם מציגים, אך רוכשים את אמונם של הילדים כאילו הם חבריהם הטובים .
[...] אביב, לא הופתעתי מהפאניקה שפשטה בתקשורת וגם בבלוג הזה, בכתבתה של אפרת מונשרי גורן, ולא רק בגלל שיש סיבה לדאגה, אלא בגלל שהמקרה של אבישי [...]
מאז שהילד שלי גולש ומשחק רק באתר הזה אני פשוט רגועה מדובר באתר שיש לו סינון מלא של תוכן וכן אנשים שבודקים לפי רישומים האם זה האדם האמיתי
בקיצור כדאי לכן
תקישו
kitot.co.il