אמהות אובדות

מקטע מרומן שנכתב בעבר התינוק בן חמישה חודשים היום. נדמה כי הזמן חדל להתקדם במתכונתו הקבועה מאז הגיע הנה. בחיי הקודמים מעולם לא ישבתי מול תוכניות הבוקר, בטרנינג חסר צורה וצבע, מידה 44. וזה עוד אחרי ההנקה שאיננה רק שבועיים. בשעות האלו עוד חפרתי בשאריות החלומות האחרונים, מנסה ללקט פריימים שהולכים וצוללים בחשיכת התת מודע, [...]

הבית החל לבעור באמצע הלילה כשישנו שינה עמוקה. כל כך טובה הייתה שינה זו, שלא הרגשנו כשההורים יצאו מהבית, לרקוד בבית העם שבמושב, כמידי שבוע, הם לא חשבו שיקרה משהו כזה. רבקה ואריה לוי, זוג השכנים המבוגרים, בעלי הצרכנייה המקומית שהתגוררו מעבר לכביש, הם שהריחו את הריח והבחינו בעשן. הם חילצו אותנו, את שלושת הילדים, [...]

בלילה אני מדדה במסדרונות הפאר אל האור הבוקע מחדר התינוקות. כמו מגנט הוא מושך אותי אליו. אני פותחת את הדלת ורואה את כל החיים החדשים שצומחים שם, תובעים בבכי את צורכיהם, ממים חיים הם נלקחו ומיד נעטפו אל תוך בדי כותנה, וגופם, שברחם לא ידע להתאוות, כָּמֵהַּ עכשיו. ורק התינוק שלי נבדל מהם, רק הוא [...]

"אמא אדמה", זה שם בית החולים היווני שבו הוא נולד בבוקר קר מאוד. אתונה לוקחת את עונות השנה ברצינות גמורה — הקיץ לוהט והחורף מקפיא, ובבוקר הזה של סוף מרס, הקור מתעקש ולא מפנה את מקומו לאביב. בעד זגוגית חלון המכונית אני מחפשת סימנים, אות שיבחין בין הבוקר הזה לכל הבקרים, כדי שאוכל לספר לו על [...]

הספר "ואם היו אומרים לך", שיצא השנה הוא פרוזה שעוסקת באמהות לילד אוטיסט. "מעטים הספרים שמצליחים לטלטל הן את הלב והן את המוח, וספרה של דיסטל עושה את שני הדברים בעוצמה נדירה. רומן זה הוא מהיצירות העבריות המשובחות ביותר שקראתי בשנים האחרונות: אפיון הדמויות, התפתחות הקונפליקטים, לשון הדיאלוגים ולשונה הסוערת והמסעירה של המספרת — הכול [...]